פסק-דין בתיק דמ"ש 6466-02-12

התובע (להלן גם: "העובד"), הגיש את תביעתו הנוכחית לבית הדין כנגד הנתבעת (להלן גם: "המעביד"), לתשלום זכויות שונות המגיעות לו, כך לטענתו, בגין תקופת עבודתו וסיומה.

התובע הועסק אצל הנתבעת כמאבטח תקופה של 22 חודשים לפי משכורת חודשית קובעת בסך של 2,600 ש"ח. העובד עותר לחיוב המעביד בתביעות כדלקמן (ר' עמ' 2 לפרוטוקול מיום 29.11.12):

1.                 "פיצויי פיטורים".

2.                 "תמורת הודעה מוקדמת".

3.                 "פיצוי בגין העדר שימוע".

"פיצויי פיטורים" ו"תמורת הודעה מוקדמת" :

התובע טוען כי ביום 4.5.10 בשעה שהיה בדרכו לעבודה, מביתו שבאשקלון לת"א, נתקל בפקק תנועה בלתי צפוי. לאור האמור, חייג ל"חגי" - מנהלו הישיר - על מנת להודיע לו על האיחור, אך לא זכה למענה. לבסוף משהגיע למקום העבודה באיחור של מספר דקות, נכנס לתדרוך יחד עם יתר המאבטחים, וציין בפני חגי כי ניסה להשיגו ללא הצלחה. בתגובה, הגיב חגי בתקיפות, תוך שהתבטא כלפי התובע בהערות גזעניות. בסיום התדרוך פנה התובע לעמדה שבה הוצב, אלא שלאחר מס' דקות נדרש ע"י "דורון"- אחראי המשמרת, לעזוב את העמדה ולשוב לביתו. עוד באותו היום פנה להנהלת הנתבעת וביקש לדעת כיצד לנהוג, אך נאמר לו כי עליו לשוב לביתו, וכך עשה ומאז לא שובץ יותר למשמרות. פניות התובע אל הנתבעת בבקשה לשבצו במשמרות, לא נענו, כך גם בקשותיו לערוך לו גמר חשבון ולקבל את זכויותיו על פי דין. בסופו של יום פנה התובע למעביד באמצעות נציג ההסתדרות, או אז נאות המעסיק לשלם לו את יתרת זכויותיו, אך סירב לשלם לו את מלוא פיצויי הפיטורים, למעט שחרור כספי הפיצויים שנצברו בחברת הביטוח בסך 719 ש"ח (ר' גם עמ' 3 שורות 18-20). עד לכאן טענות התובע.

לטענת המעביד, העובד הוא שהתפטר מעבודתו ללא מתן כל התראה מוקדמת. לגרסתו של מר שגיב עופרי, המשמש כמפקח ואחראי פרויקטים באזור תל אביב (להלן: " שגיב"), ביום 4.5.10 איחר התובע באופן משמעותי ביותר למשמרת אליה שובץ מבעוד מועד. ניסיונות להשיג את התובע עלו בתוהו, ועל כן, הורה הוא למנהל היחידה להזעיק מאבטח אחר כגיבוי. עם זאת, הוא גם הורה למנהל היחידה, להודיע לתובע כי עליו להתייצב לעבודה כרגיל כבר ביום 5.5.10, אלא שמאותו היום התובע נעלם ולא התייצב למשמרות אליהן שובץ מראש. ניסיונות מנהלו של התובע להשיגו על מנת לקבל התייחסותו לעניין המשך כוונותיו בעבודה לא צלחו, ולכן יש לראות בכך כהתפטרות (סעיפים 6-8 לתצהיר שגיב). אלו עיקר טענות הנתבעת.

בבית הדין נחקר שגיב על תצהירו. שגיב העיד על עצמו כי לא היה ממונה ישיר של התובע, ואינו מכיר את התובע באופן אישי. חגי הוא ששימש כמנהלו הישיר של התובע (עמ' 3 שורות 27,32). כאמור, שגיב הצהיר כי ביום 4.5.10 ולאחר שהתובע איחר לעבודתו נאמר לו כי עליו לשוב לביתו, אלא שלטענת שגיב ביקש מחגי להודיע לתובע להתייצב לעבודה ביום שלמחרת - קרי - 5.5.10. שגיב נשאל כיצד הוא יודע מה נמסר לתובע, והשיב: "חגי קיבל ממני הנחיה להגיד לתובע... אני לא דיברתי איתו ישירות אלא מי שדיבר עם התובע זה חגי, אני יכול להעיד רק שאני אמרתי לחגי שיזמין אותו גם למחרת לעבודה ולא מעבר לזה....

...

אני אמרתי לחגי שיקרא לו לעבודה. אני לא יודע מה חגי אמר לתובע" (עמ' 4 שורות 8-12) .

בתביעה ל"פיצויי פיטורים" נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח את פיטוריו, וכי הוא מצוי בתוך מסגרת הזכאים לפיצויי פיטורים מכוח החוק. היסוד העיקרי שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), הוא שהעובד "פוטר". ודוק, נטל השכנוע לעניין קיום כל התנאים שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים , הינו על העובד, שהרי הוא "המוציא מחברו" (ר' דב"ע נו/269-3 ד"ר איסר מזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, כרך ל(1) 57, והאסמכתאות שם).

הלכה היא, כי יסוד פיטורים או התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי, אשר אינו משתמע לשני פנים, לכוונתו להביא את יחסי העבודה הקיימים בין השניים לידי סיום (דב"ע ל/1-3 זמל הרמן נ' דואיב גילה, עבודה ארצי, כרך ג(1), 11). נציין כי אף אחד מבין הצדדים לא נקט פעולות פורמאליות לעניין סיום יחסי העבודה. התובע לא הגיש מכתב התפטרות, והנתבעת לא נתנה בידי התובע מכתב פיטורים. במצב דברים זה, עלינו ללמוד על נסיבות סיום יחסי העבודה, בעיקר מהתנהגות הצדדים בפועל, שהיא בעיקרה מצב עובדתי. עלינו לאמוד את ההתנהגות של הצד אשר לו מייחסים את הכוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום, אשר אינו מותיר כל ספק לגבי הכוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום.

במסגרת זאת, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות, ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע דברים, אלא מהתמונה כולה (דב"ע ל/18-3 נח בנצילוביץ  נ' "אתא", חברה לטכסטיל בע"מ, פד"ע ב', עמ' 41).

במקרה דנן, הצדדים אינם חלוקים על כך שביום 4.5.10 ולאחר שהעובד התייצב לעבודתו באיחור מה (מבלי שאנו רואים צורך להכריע בשאלה העובדתית האם מדובר באיחור של דקות ספורות בלבד, כטענת התובע, או באיחור ניכר, כטענת המעביד) הוא נשלח על ידי המעביד לביתו. כאמור, לגרסת שגיב הוא ביקש מחגי להודיע לתובע שיתייצב לעבודתו כרגיל ביום 5.5.10, אלא שחגי לא הובא לעדות מטעם המעביד, בעוד ששגיב הודה כי אינו יכול לדעת מה בפועל נאמר לתובע ע"י חגי.

מנגד, גרסתו של התובע לפיה ביום 4.5.10 נשלח ע"י חגי לביתו ומבלי שנקרא לשוב לעבודה ע"י המעביד נמצאה בעינינו כאמינה.

לאור כל האמור, אנו מקבלים את גרסתו של התובע כי ביום 4.5.10 פוטר על ידי המעביד לאלתר וללא כל הודעה מוקדמת. שכן, גרסת התובע לא נסתרה כראוי, ויכולה היתה להיסתר בנקל אם חגי היה מובא להעיד על דבריו.

אשר על כן, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך של 4,048 ש"ח (2,600 ש"ח * 22/12 ובניכוי 719 ש"ח שהתובע קיבל ע"ח פיצויי פיטורים).

כמו כן זכאי התובע לתמורת הודעה מוקדמת בסך של 2,600 ש"ח.